[וורס 1]
טוק טוק טוק, פגישה עם פסיכולוגית
כבר שנים המליצו לי לנהל קצת דיאלוגים
עם מישהי מוסמכת שמבינה בתת מודע
שתפענח לי את מה שלא נודע
היה לה רגליים ארוכות, שיער בלונדיני
חיוך ביישני, ניצוץ בעיניים ציני, אחת שנראית עקשנית
"רוצה קפה?" אמרתי "כן לעזאזל"
"עברתי גיהינום לאחרונה, אמרה
"לא אשים הרבה הל..."
"תרצה לשוחח על משהו ספציפי?"
"מחשבות כלליות, כל מיני"
ותוך כדי אומר "סוכר אל תוסיפי – יודעת מה
עזבי תכיני תה"
את מבינה, החיים זה כמו קפה, מריר אז ממתיקים"
"?את הקלישאות תשמור לי חמוד, תגיד לי מה הנושאים שמציקים, לך
?מה הדברים שמעניינים אותך? מה הסודות שמטרידים אותך"
"קשה לחשוב על סבל כרגע, הספה שלך למען האמת די נוחה, אני מתרכז רק בה"
"?כן זה אורטפדי הא.., אתה מודע לזה שאתה משלם לפי שעה"
"מחיר יקר זה קצת טרגדיה, אבל באתי בידיעה שארצה סמול טוק להירגע...
אני קצת רגיש, כמו שאת בוודאי רואה..,
"רוצה לדבר על המדינה, על חדשות?", - "לא זה די לעוס"
"רוצה לשתף אותי בתחושות, שלך? – " די כעוס"
"מה הכעיס אותך?", - "זו שאלה כללית"
"צריך להתמסר לתהליך" – "אני מנסה זו שאלה כללית"
כמה שניות של שקט... "אני מניח שהתכלית.."
למה אני כאן בעצם?" – "את זה אתה צריך רק להחליט"
"יש לך חלומות, יש לך אהבה?", "חלומות יש אינספור, והאהבה לא תחזור"
"אתה קצת קיצוני...", "כן אני פשוט תשוש"
"אל ייאוש, קח מהשולחן את הטוש.. הנה הפתק
על הנייר תרשום מה תרצה להיות בסוף התהליך, תביא לי העתק, שיהיה גיבוי למקרה שתרצה קצת נתק... סמוך עליי אני מבינה בזה יש לי ותק..
ואתה תראה שנסיים תהיה שליו"
– "טוב איך אפשר לסרב?" – "אז תתחיל לרשום..."
רשמתי דברים בעיקר שיצחיקו את גל מהעתיד
כמו המספרים הזוכים בלוטו או... שעוד חצי שנה צריך טסט לאוטו...
כי אין לי שמץ כמה זמן ייקח התהליך, עזבו שטויות כל עוד אחלים בסופו שייקח כמה שצריך
רעש נשמע מלמטה " אדון פקח, שיט הרכב שלי, הוולבו לבן... חניתי באדום לבן, בגלל זה הבלאגן.."
זה בסדר תרדי למטה אחכה לך כאן..." – "אל תדאג לא אחייב אותך על אותו זמן..." (לא דואג)
הכל בסדר לא דואג, העיקר שייפתר העניין, עדיף שתלכי מהר שתספיקי עד שתרדי את בקומה ה8 של הבניין..
- טוב אני יורדת אם צריך משהו פשוט תרגיש חופשי...
?ואל תעבור על המסמכים כל העניין הזה אישי, אתה מבין
חייכתי ואמרתי "אני מבין... "
[פזמון]
והיא בטח לא מבינה מה עובר עליי? אתה בטח לא תבין מה עובר עליי...
אתה לבטח לא מבין מה עובר עליי, ער עליי, ער עלי
והיא בטח לא מבינה מה עובר עליי? אתה בטח לא תבין מה עובר עליי...
אתה לבטח לא מבין מה עובר עליי, ער עליי, ער עלי
[וורס 2]
"?חזרתי" – "נו הסתדרה הבעיה"
"לא, הוא סתם בנזונה, קנס אותי באלפייה"
"אם את צריכה יש לי קשרים במשטרה"
"מה פתאום אתה מטופל שלי" –"אז מה את בצרה"
"העסקים לא משהו כרגע, אני חייבת לציין, והבת שלי צריכה כסף כדי להמשיך להצטיין, בפרוייקט של מחוננים, והכסף הזה נועד שתמשיך בתכנית המצטיינים"
"מה תעשי הלאה?" – "אין לי מושג העסקים לא בעננים
בסוג הזה של רפואה אנשים כבר לא מאמינים...
הם מתעסקים בלהדחיק לטמון את הראש בסמארטפונים
לא מבינים שזה פתרון רגעי, אז הם קונים... במקום להתמודד עם הקשיים
כי לכולנו הרי יש בעיות רגשיות בחיים האישיים..."
- "?רגע מה עם בעלך הוא לא יכול לממן"
"אני חד הורית, בעלי ברח, שימות אמן
הכניס אותי להיריון הייתי רק נערה, ולא התמודד עם רוע הגזרה"
- "רוע? ילדים זה שמחה זה אחלה בשורה"
"כן אם אתה יכול לספק להם חיים טובים בתמורה
כל היום מתעסקת בלהרוויח עוד פרוטות, ואז בא שוטר מזדיין"
- "ואוו.. זה אימרות די בוטות.."
"טוב מה אנחנו מדברים עליי? אתה הזמנת את הפגישה זה צריך להיות להפך..."
- "את האמת שזה עוזר לי, להרגיש מידי פעם קצת מועיל במקום אפס"
- "אתה שמח שיש לי צרות? שאוכל אותך לשתף..."
- "לא שמח שאת עצובה, שמח שאת מוכנה להיחשף
אולי במקום להיות תוהה תמיד אוכל להיות בעל התשובה ולצאת מהתדמית העלובה
את מבינה את מעוררת אמפתיה, הזדהות...
בשבילי זה דברים מלאי משמעות..
כי אף אחד לא סומך עליי ואת דווקא כן...
את היחידה שלא חושבת שאני מסכן
וכיף לדעת שאפשר בי להיעזר
פעם ראשונה מזה תקופה שאני לא מרגיש לוזר..."
-"אתה לא לוזר, מה יכול להיות כלכך קשה?..."
-"השעה שלנו נגמרה... אבל תשמעי מה נעשה
בואי נצא, נשב על כוס קפה, נכיר לעומק, בקיצור..
אני צריכה לבדוק ביומן", "שום לבדוק זה סגור"
ב7 אני פה למטה" – "תרים לפני זה רק צלצול..."
באתי לצאת החוצה, - "רגע חכה זה קצת ניצול...
אתה מטופל שלי זה לא אתי..."
- "לא אתי? לצאת לדייטים?" – "כן בדיוק"
"הכל רגוע, אם לך בא לך, אז אלך ואאחל בריאות
אם כי אין פה אופציה להפסד, מקסימום ניפרד...
כידידים, טוב אני חייב לרוץ... אני פה ב7 לא מוכן לשמוע תירוץ
"אני צריכה למצוא בייביסיטר, זה קצת לחוץ"
מה שנכון לך... בפתק רשמתי את המספר שלי, הרגשתי שעוד יהיה בו צורך
אם תרצי שנדבר לאורך, המפגשים שלנו...
אז יש לשמור את.. הפתק – כתזכורת...
[פזמון]
והיא בטח לא מבינה מה עובר עליי? אתה בטח לא תבין מה עובר עליי...
אתה לבטח לא מבין מה עובר עליי, ער עליי, ער עלי
והיא בטח לא מבינה מה עובר עליי? אתה בטח לא תבין מה עובר עליי...
אתה לבטח לא מבין מה עובר עליי, ער עליי, ער עלי
